קרן גוש עציון

אלישיב נולד בשנת 1994 בנווה דניאל בגוש עציון, הוא גדל התחנך ולמד בגוש עציון.

בשמונה עשרה שנותיו היה נער רודף חסד וטוב, מחובר למקום ונכון תמיד לעזרה.

אלישיב היה ידוע במעשי החסד הרבים שעשה ותמיד עשה אותם במאור פנים: כבר בילדותו היה עוזר לחברים – דאג להביא ילדים למפגשים של השבט בבני עקיבא ושירגישו נעים בו, ועזר לעולים חדשים להגיע ולהצטרף.

בנעוריו התנדב במקומות רבים, בהם בארגון שמחה לילד, כחונך לילד עם מחלה כרונית. הוא הקפיד תמיד להגיע לכל המפגשים שנקבעו ולא הסכים להזיז או לבטל מפגש, אפילו כאשר נפל על יום של בגרות חשובה, כיוון שזה היום שבו הילד מחכה לו, והוא לא רצה שהילד יצפה למפגש והמפגש ידחה.

כאשר שמע כי יש נער חולה בסרטן העור שרוצה לצאת יחד עם בני כיתתו למסע גדנ"ע, אך הוא חייב שיצטרף אליו מלווה שיעזור לו, אלישיב מיד הסכים ללוותו לטיול, אף שלא הכיר אותו ולא ידע במה זה כרוך. במהלך המסע הוא סחב את הנער על גבו יחד עם כיסא הגלגלים שלו, הוא סייע לו בכל עניין כולל טיפולי עור וסיוע אישי, ובעיקר – דאג שירגיש חלק מהכיתה ולא שונה ממנה עד כמה שאפשר.

משפחת לוביץ' גרה בנווה דניאל יותר משלושים שנה. כאשר קם היישוב שדה בועז כתגובה לאירועי האינתיפאדה בשנת 2000, מתוך צורך לייצר רצף התיישבותי יהודי בין גוש עציון לירושלים, היתה המשפחה אחת מבין המשפחות בנווה דניאל שליוו את מקימי שדה בועז, כבר מהימים הראשונים במקום. גם אלישיב היה מחובר לשדה בועז, ונהג ללכת לישוב בשבתות ובחגים כדי להשלים מניין ולחזק את האחיזה במקום.

הוא לא נרתע למרות החום בקיץ והקור והרוח בחורף והגיע לחזק אותם אפילו בשלג!

ביום הכיפורים האחרון לחייו הלך, בצום כמובן, בכל שלושת התפילות שלוש מנווה דניאל לשדה בועז ובחזרה – כדי להשלים מניין ולאפשר לתושבים להתפלל את תפילות החג.

מגיל צעיר אהב אלישיב לטייל בגוש עציון והכיר את פינות החמד והמעיינות בכל האזור. זהו נוף ילדותו בו צמח, כאן רץ והתאמן לקראת הגיוס לצה"ל. אלישיב עבר מיונים קשים והתקבל לסיירת מטכ"ל. כאן על הרי גוש עציון – בין נווה דניאל לשדה בעז – על דרך האבות הקדומה העולה לירושלים נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר וממנה ניתן לראות את ירושלים. נראה כי זה המקום בו עמד אברהם אבינו בדרך לעקידת יצחק בנו "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק".

במהלך ריצת אימון בדרך האבות, מרוב מאמץ, לקה אלישיב בליבו.

כאן גם השיב את נשמתו, בן ח"י שנים במותו.

כבר בימי השבעה הקימו חבריו גלעד אבנים על הדרך לזכרו, ומיד אחריה החלו החברים והמשפחה בבניית ספסל מנוחה ותצפית לרווחת המטיילים וההולכים בדרך. מאז ועד היום בעשר השנים שחלפו אנו פועלים להנציח את זכרו במרחב שבין נווה דניאל לשדה בועז: אולם התפילה בבית הכנסת החדש בשדה בועז נקרא על שמו כאות הוקרה של התושבים על התמדתו ותרומתו לחיזוק היישוב.

לאורך הדרך נשתלו עצי שדרה רבים, צמחי תבלין ופרחים לרווחת ההולכים והמטיילים, והוקמו תצפיות, פינות ישיבה, שלטי הסבר ועוד.

הדרך היא חוליה נוספת בחיבור החשוב כל כך בין גוש עציון לירושלים ובהפגנת נוכחות יהודית במרחב. המתקנים השונים לרווחת המטיילים בסביבה מאפשרים למטיילים רבים מיישובי גוש עציון ומכל הארץ, מקומיים ותיירי מבחוץ, להגיע לאזור בעל חשיבות היסטורית ואסטרטגית כאחד.

אנו רוצים להוסיף ולקדם פרויקט של בניית מצפור באזור הזה, בין נווה דניאל ושדה בועז  לזכרו של אלישיב. מצפור שיאפשר לכל המבקרים לראות את היופי של כל האזור מסביב.